גמרא
פירוש
אַף בָּרִאשׁוֹנָה. הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? אֲמַר לֵיהּ: חָלוּק הָיָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אלמא מספיקא מפקינן ממונא. פי׳ קושיא היא דקשיא ליה. היכי אפשר לומר כן, דהא קיי״ל כרב נחמן דאמר מנה יש לי בידך והלה אומר איניא יודע פטור, ומשוםב דאית לן לאותבי ממתניתין לא אמרי׳ לימא תהוי תיובתא דרב נחמןג ור׳ יוחנן דאמרי פטור בפרק הגוזל זוטאד ובפ״ק דכתובותה. ומפרקי׳ מתניתין אהדדי וממילא איפריקו להו לרב נחמן ור׳ יוחנן.
ואיכאו דרמי אשמעתין זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי. נפקד מחויב שבועה שאינו יכול לישבע הוא, וליכא למימר בהילך דפטורז דהא לא דייקינן למ״ד הילך חייב. ומסתבראח דליכא הכא דין שבועה, דלא רמא רחמנא שבועה אלא לכופר ומעכב ממון חבירו לעצמו דלישתבע כי היכי דלודי, והאי מודה הוא והיכי רמית שבועה עליהט. עוד י״ל דעיקר טענה וכפירה דהני בין המפקידים היא דנפקד הא מודה בחיובו, ומה נפשך אי דינא מניח ביניהם ומסתלק הוא דהיינו חזרה דמחויב בה הא קא מודה בחיוביה. ואי דינא משלם לכל אחד הואי לימא ליה מר שלים. ולפי לשון זה אפי׳ למ״ד מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דמספיקא מפקינן ממונא, הכא אפשר דפטור דהא ברי הוא דלית להו בידיה אלא מאי דמודה ואינהו כפרי אהדדיכ. וכי דייקי׳ בכולה שמעתיא אלמא מספקא מפקי׳ ממונאל אלא בכי האי גונא. ואי הכא מפקינן כ״ש התםמ וא״נ הכא לא מפקינן התם מפקינן.
ורמי גזל אגזל וכו׳. תמיהא לןנ כיון דידע לה לההיא דקתני עלה ומודה ר׳ טרפון, אמאי אקשי ממתניתין הוה ליה למבעי בהדיא אמאי מודה מאי שנא. דהא ממתניתין גופה לא קשיא אלא משום ההיא דקתני עלה ומודה ר׳ טרפון. אלא משמע דמעיקרא פשיטא ליה למקשה דמתניתין דהכא ר׳ טרפון מודה בה מדלא פליג עלה, ואלימא ליה לאקשויי מתניתין אהדדי. וכי אסתפק ליה למתרץ ממאי דמתניתין ר׳ טרפון היא, הדר ואמר משום דקתני עלה דההיא ומודה ר׳ טרפון. וקשיא ליס אמאי מודה מאי שנא. והדרא קשיא ממתני׳ דיבמותע אמתניתא דקתני עלה ומודה ר׳ טרפון. ומתניתין [דהכאפ] נמי קשיא דהכי משמע כפשטה דמודה בה ר׳ טרפון כדקתני עלה בההיא.
ומפרקינן הכא בבא לצאת ידי שמים. פי׳ רבהצ הוא דמפריק [הכיק. ולאו מיהדר קא הדר ביה ממאי דפריק] מעיקראר משום דעבד איסורא. א״נ משום דהוה ליה למידקש, אלא תרויהו צריכה, דאפי׳ בבא לצאת ידי שמים בדלא תבעי ליה, מספיקא לא מפקינן ממונא אי לא עבד איסורא. א״נ פשיעה, שהרי שנינות אבל איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני וכו׳ פטור. ואוקמוה בדוכתא בבא לצאת ידי שמים, משום דכיון דלא גזל ודאי לא עבד איסורא דתיקנסיה. אלמא אפי׳ בא לצאת ידי שמים פטור אלא א״כ תבעו בבריא כדאיתמר התם, ומתני׳ שמא ושמא הוא תדע דהא [רבאב] גופיה אוקמה לאביי בהכי לקמן בשמעתין.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדירו: הרב אלעד צלניקר, הרב יצחק פרוש, הרב אליהו רפאל הישריק, והרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א ובכי״א 1: אינו.
ב וכ״כ הריטב״א.
ג ובכי״א 2 : ורב, ובכ״י ברלין: דרבא.
ד ב״ק קיח, א.
ה יב, ב.
ו קטע זה נמצא בכ״י לאחר ד״ה ״ורמי גזל״ וסדרנו כאן כסדר הדף.
ז כר׳ ששת לעיל ד, א.
ח וכ״כ הרשב״א הר״ן ובנמוק״י ועי׳ בש״ך בסי׳ ע״ו סק״ד, ובנתיבות שם סק״ב מה דפי׳ תי׳ רבינו.
ט וברשב״א הביא פי׳ רבינו וכתב וז״ל ״פי׳ לפירושו כיון דאלו אמר בברי מנה דהאי ומאתים דהאי מהימן. השתא נמי דקאמר איני יודע מנה דמאן ומאתים דמאן אינו מחויב שבועה שאינו יכול לישבע דהא לא רמיא שבועה עליה כלל עכ״ל וע״ש דדחה פי׳ רבינו, וראה בספר התרומות שער ל״ט ח״ב בביאור מחלוקת הרשב״א ורבינו.
י ובכי״א 2 : דילמא לא משלים.
כ וכ״כ בתוס׳ בד״ה גזל.
ל ובכי״א 2 ובכ״י ברלין: בכה״ג קאמר וליתא לתיבת אלא.
מ ובתוס׳ שם כתב סברא להפך דהכא גרע טפי שיודע בודאי שהוא חייב משא״כ בר״נ.
נ וכך הק׳ ותי׳ הרשב״א.
ס צ״ל: לן.
ע דמניח הגזילה ביניהם ומסתלק.
פ ובכי״א 1: דהכי וט״ס.
צ ובכ״י ברלין: רבא וכ״ה בגמ׳ לפנינו.
ק חסר בכי״א 1.
ר ולפנינו בגמ׳ בתי׳ דמעיקרא ל״ג רבא.
ש וכ״כ הרשב״א הר״ן וברא״ש בסי׳ ח, ט וכ״כ בתוס׳ בד״ה התם דאי לא בעי למידק בפיקדון או במקח אף לצי״ש אינו חייב. והוכיחו מדלא אמר רבא ״אלא״. וראה בב״ק קד, א בתוס׳ בד״ה שכבר דכתבו דדוקא בעבירה אמרינן דבעי לצי״ש משא״כ במקח ופקדון אינו חייב אף לצי״ש, וראה במהרש״א בסוגיתנו.
ת בב״ק קיח, א.
א ובסיפא דנותן לכל אחד מנה והשאר יהא מונח אף דתבעו בברי כתב הר״ן דהוא מדיני אדם. ולצי״ש יתן לשניהם כיון דתבעו בברי אף בדלא הוי ליה למידק. וברשב״א משמע דס״ל בפקדון בדהוי ליה למידק דחייב מן הדין.
ב ובכי״א 1: רבה.
הערות
Gemara
Peirush